<h1>שאילתות פרשת מצורע שאילתא פ"ח</h1>
<h2>דף כו.</h2>
אי נמי אילו מאן דמיתיליד ליה נגעא בביתיה צריך למימר לכהן ומיתי מיחזייה דכתיב ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם וכתיב ובא אשר לו הבית ונתתי למה לי כדתניא [הוריות י'.] ונתתי נגע צרעת כבשורה הוא להן שיהו הנגעים באין עליהם דברי רבי יהודה ר"ש אומר פרט לנגעי אונסין ובתים בני אונס נינהו ואם אינו עניין לבתים תנהו עניין לאדם מאי היא דאי אכיל אוכל ומשקה דמייתי לידי נגע לא מיטמא איני והא תניא אדם כי יהיה בעור בשרו מן הדיבור ואילך מיטמא והלא דין הוא נאמר טמא בזב ונאמר טמא בנגעים מה כשטימא בזב לא טימא אלא מן הדיבור ואילך דכתיב כי יהיה זב מבשרו אף כשטימא בנגעים לא טימא אלא מן הדיבור ואילך לא אם אמרת בזב שכן אינו מיטמא באונס תאמר בנגעים שמטמאי' באונס ת"ל אדם כי יהיה מן הדיבור ואילך למימרא דנגעים מטמאים באונס אמר רבא פרט לנגעי אונסין לאו לאפוקי אונס דאוכל ומשקה לא אלא פרט לנגעי רוחות דמשמשא ביה רוח רעה דההוא לאו בר ונתתי הוא רב פפא אמר פרט לנגעי כשפים. ומקמי דליתיה כהן למחזיה לבייתא מפני ליה דלא ליטמן דכתיב וצוה הכהן ופנו את הבית וירושלים אינה מיטמאה בנגעי' דתניא [יומא י"ב: מגילה כ"ו. ב"ק פ"ב:] בית ארץ אחזתכם אחזתכם מיטמא בנגעים ואין ירושלים מיטמאה בנגעים ות"ר [סוכה ג'.] בית שאין בו ארבע אמו' על ארבע אמות פטור מן המזוזה ומן המעקה ואינו מטמא בנגעים ואמרי' לימא ר' היא דאמר גבי סוכה בעינן ארבע אמות על ארבע אמות דאי רבנן כיון דלגבי סוכה אמרין סוכה הוא אע"ג דלא הוה ד' אמות על ד' אמות הכא נמי בית הוא לא אפי' תימא רבנן עד כאן לא קא אמרי רבנן אלא גבי סוכה דלשבעה הוא דעבידא אבל בית דלמידרא ביה תדירא הוא דעביד אפי' רבנן מודו דבציר מד' אמות לא דייר איניש ולא מיקרי בית.
